רש"י על חולין ע״ט

1 ואזדא שמואל לטעמיה - דאית ליה חוששין בבהמות לזרע האב:

2 הנולדים מן הסוס - נקבה:

3 אע"פ שאביהן חמור מותרין - פרד זכר בן סוס נקבה עם פרדה נקבה בת סוס נקבה ולא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור שצד סוס וחמור יש בשניהם להא לא חיישינן ממה נפשך אי חוששין לזרע האב שניהם שוין שבשניהם יש צד סוס וחמור ואי אין חוששין הרי כולן מין סוס:

4 אבל - פרדים הנולדים מן הסוס נקבה אסורים עם פרדים הנולדים מן החמור נקבה דשמא אין חוששין לזרע האב והוי האי כוליה סוס והאי כוליה חמור:

5 זו דברי ר' יהודה דאמר שמא אין חוששין - לפיכך אסורים:

6 אבל חכמים אומרים - כולן מותרים שבשניהם יש ב' צדדין. ומדקרי שמואל לחנניה בלשון חכמים ש"מ סבירא ליה דהלכתא כחנניה:

7 מיפשט פשיטא ליה - ומשום הכי אסר:

8 או ספוקי מספקא ליה - ומשו"ה אסר:

9 נפקא מיניה למישרי פרי עם האם - פרד בן סוס נקבה להרביע על סוס נקבה:

10 פרי עם האם אסור - משום דלמא חוששין:

11 אלא לאו דאבוה דהאי סוס ואבוה דהאי חמור - והכי קאמר ר' יהודה דמרביעים סוס גמור על פרד בן סוסיא ומאי שאביהן חמור אביו של פרד קאמר:

12 לא לעולם - אימא לך ספוקי מספקא ליה ומשום הכי הנולדים מן הסוס ומן החמור מותרין זה בזה כדפרישית לעיל ממה נפשך:

13 מהו דתימא אתי צד סוס וכו' - מהו דתימא ליתסרו הנולדים מן הסוס או מן החמור נמי זה עם זה משום דדלמא חיישינן לזרע האם ואתי צד סוס וכו':

14 קמ"ל - דהא לא אמרי' שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הילכך אין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעיה ומינא באפי נפשיה הוא דמקרי והוא מין בפני עצמו מעין סוס וחמור:

15 אלא מינה - פרד:

16 והא אלא מינה קתני - ואי לא ידעינן אי בת סוסיא ואי בת חמורה מאי פרד מרבעינן עלה האמר ר' יהודה הנולדים מן הסוסיא אסורין בנולדין מן החמורה:

17 לא מין סוס - לא סוס גמור ולא פרד בן סוסיא:

18 אלא מינה - כלומר עד שיודע לך מאיזה מין הוא:

19 בר חמרא - אמו היתה חמורה:

20 צניף - צלול והוא לשון צעקת הסוס:

21 גנובתיה - זנבו:

22 גידמת - מזנב ומאזנים:

23 בריספק - עגלה שהיה רוכב בה:

24 דדמיין להדדי - באזנים ובזנב משום מנהיג בכלאים:

25 קסבר אין חוששין - והוי כלאים בני החמורה ובני הסוסיא דאי חוששין כולן שוין שבכולן יש ב' צדדים:

26 וסימנין דאורייתא - מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות ב"מ דף כז. דאורייתא היא דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן:

27 כוי - מן התייש ומן הצבייה ואע"פ דשור או כשב כתיב ויקרא כב ולא כתיב צבי ואיל:

28 ה"ג רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן הוא בתוספתא ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן:

29 איזהו כוי שנחלקו בו כו' - לאפוקי ממאן דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:

30 ובנה תייש - שילדה מן התייש:

31 שה אמר רחמנא ובנו כל דהו - על האם הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא הקפיד ואפילו הוא חיה:

32 ובת ילדה בן - האי בן לאו דוקא דה"ה לבת:

33 חוששין לזרע האב - ויש באם הזאת מקצת שה ושה דאמר רחמנא אפילו במקצת שה משמע:

34 ורבי אליעזר סבר אין חוששין - הלכך שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן כלומר ליכא למימר בה:

35 וליפלגו בחוששין בפלוגתא דחנניה - ונימא רבי אליעזר אינו נוהג בזכרים ונימרו רבנן נוהג:

36 ה"א בהא אפילו רבנן מודו - דאע"ג דחוששין ליכא אלא מקצת שה ושה אפילו מקצת שה לא אמרינן:

37 אין שוחטין אותו ביו"ט - לפי שאין יכול לכסותו ולדחות יו"ט מספק אם שחטו:

38 לשחוט וליכסי - דהא מצד האם הוא צבי והכל מודים דחוששין לאם ואי נמי חוששין לאב מקצת צבי מיהא איכא והא אמרן דדברי הכל כי איכא מקצת מיחייב במצות דשייכי ביה כיון דאמר רחמנא צבי חייב בכסוי אפילו מקצת צבי במשמע:

39 אלא בצבי הבא כו' - דלית ביה צד צבי אלא מן האב אמאי אין שוחטין:

40 אי לרבנן - דאמרי חוששין בר כסוי הוא:

41 ואי לרבי אליעזר - בהמה גמורה היא ואין כאן ספק:

42 לעולם הא בצבי הבא על התיישה - ורבנן היא ואע"ג דמחייבי לעיל משום חוששין לזרע האב לאו מיפשט פשיטא להו אלא מספקא להו הילכך גבי אותו ואת בנו בתייש הבא על הצבייה לחומרא ואמרינן חוששין ואיכא מקצת שה וגבי כסוי נמי לחומרא בצבי הבא על התיישה נמי לא ישחוט ביו"ט שמא חוששין ואנן צבי ואפילו מקצת צבי קים לן וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסות שמא אין חוששין ומחלל יו"ט:

43 ופרכינן מדלרבנן מספקא להו מכלל דרבי אליעזר - דאמר אין נוהג אפילו מספקא קאמר דפשיטא ליה דאין חוששין והא דתניא כו':

44 זרוע ולחיים וקבה - אם שור אם שה כתיב בהו דברים יח ומשמע דאין נוהגין בחיה:

45 אי נימא בתייש הבא על הצבייה וילדה - דאי אין חוששין לזרע האב אפילו מקצת שה ליכא:

46 בשלמא לרבי אליעזר דפטר קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן - ביה בהאי כדאמרן דפשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב הילכך אפילו מקצתו ליכא:

47 אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה - אמרינן היכא דצד שיות מן האם מיהו הכא דאין צד שיות אלא מן האב ואוקימנא דלרבנן מספקא להו אי חוששין אי לא:

48 בשלמא פלגא לא יהיב ליה גרסינן - כלומר בשלמא פלגא דמתנות לא פרכינן עלייהו מידי דודאי פשיטא ליה דלא יהיב ליה דאי נמי חוששין ושה ואפילו מקצת שה לא מיחייב אלא פלגא דצד שיות דכיון דאפשר למיפלגינהו יהיב פלגא דשיות ומעכב פלגא דצד צבי דאיכא למ"ד הכי בפרק הזרוע לקמן חולין דף קלב. והאי דקתני לרבנן נוהגין בפלגא מתנות קאמרי ומשום דילמא חוששין אלא הא קשיא לן אידך פלגא גופיה דקא מחייבי רבנן למיתביה לכהן אמאי והא כהן מוציא מחבירו הוא וקי"ל בכל דבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה ונימא האי ישראל לכהן אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול פלגא דצד שיות וכל כמה דלא אייתית ראיה אפילו פלגא לית לך דאפילו מקצת שה ליכא:

49 אלא בצבי הבא כו' - דאיכא צד שיות מן האם:

50 בשלמא לרבנן - אף על גב דמספקא לן שמא חוששין ולא הוי כוליה שה ואיכא למיפרך אמאי יהיב ליה כוליה איכא לתרוצי מאי חייב דקאמרי רבנן חייב בחצי מתנות משום צד שיות דאם ואידך פלגא אמרינן ליה אייתי ראיה דאין חוששין והוי כוליה שה ושקול:

51 ליחייב בכולהו - דהא פשיטא ליה דאין חוששין וכוליה שה הוא:

52 הכי גרסינן לעולם בצבי הבא כו':

53 ספוקי מספקא ליה כו' - ולקמיה מתרץ רב פפא לכולהו מתנייתא בין דאותו ואת בנו ובין דכסוי ובין דמתנות: